על פי התפיסה הבודהיסטית מדיטציה עוסקת בהשקטה ושחרור התודעה.  על ידי אימון ותרגול אנו יכולים להגיע לריכוז וקשב עמוק ולשהות ברגע כפי שהוא, רק להקשיב, ולהתבונן בדברים כפי שהם, ללא פרשנות ביקורת ומשמעויות שאנו לעיתים נותנים לדברים כאשר אנו מודטים יש לנו היזדמנות להתבונן בתודעתינו. לתודעה יש נטייה להאחז במחשבות על ידי תנועה של משיכה ודחייה של אובייקטים, כאשר אנו מתמקדים במרחב שבין המחשבות אנו פחות לכודים בהעדפות שלנו סביב אותם מחשבות  ועם בשלות התרגול אנו לומדים להכיר את תוכן המחשבות את הצורה שלהם לדוגמה תמונות, אסוציאציות, משפטים שחוזרים על עצמם, תפיסות ואמונות מושרשות.

כאשר אנו מתמקדים במרחב שבין המחשבות אנו פחות לכודים בהעדפות סביב אותן מחשבות, בעזרת מודעות אנו לומדים לאמן את התודעה להסתכל בדרך רחבה שאינה נצמדת ואינה נמנעת תודעה  רחבה משמעותה – תודעה שיש בה מקום להכיל הכל, כמו מרחב בחדר שאינו מושפע מי מה שקורה בתוכו או מחוצה לו.

עוד דימוי שעולה לי, החלל העוטף את גופינו הוא חסר גבולות על זמני ואינו מותנה מדיטציה נקראת גם בוננות – תשומת לב והתבוננות. במקום לעסוק בספקולציות ופרשנויות אנו מסכימים להיות עם הדברים ולהתבונן בארעיותם ולהיות במגע גם עם החלקים שאנו נמנעים איתם על ידי כך אנו משחררים התניות, פחדים ובריחה אין סופית מהכרות עם אותם מקומות שדורשים את תשומת ליבינו שוב ושוב.